מקולקל

זבולון ותמי עברו לטיפולי לפני שנתיים בערך.
זבולון, חקלאי אמיתי, בן 62, מגדל עיזים והדרים. תמי מכינה ריבות ומנהלת את הבית. זבולון מאוד התחבב עלי, תמיד מלא הומור, מחפש לסיים כל פגישה עם בדיחה. סיפור לא פשוט של סרטן עור חוזר בפנים, עבר עשרות ניתוחים, כבר כמעט אין לו אף, צלקות סביב העיניים ובמצח, הולך גם בקיץ עם חולצה ארוכה מבד מסנן קרינה.
בחלוף הזמן הכרתי גם בני משפחה נוספים, אחיו ואשתו, בנות ואחייניות, נכדים, ההורים של תמי. אתה צריך להיות גאה, הוא אמר לי יום אחד, אתה מטפל בארבעה דורות במשפחה שלנו.
לפני כשנה תמי הגיעה ואמרה שמשהו מדאיג אותה. לזבולון יש התקפים של כאבי בטן, בתדירות נמוכה של פעם במספר חודשים, שמלווים בהזעה ובחילה, נמשכים כמעט יום שלם וחולפים. זבולון פוטר אותה ב״אכלתי ארוחה כבדה, זה יעבור״. העליתי את זה בפניו, בדקתי אותו, שלחתי בדיקות דם, סונר בטן, הכל היה תקין. משום שהתדירות היתה כל כך נמוכה סיכמנו שאם זה יחזור עוד מספר פעמים נרחיב את הבירור.
אחרי מספר חודשים תמי סיפרה שזבולון יורד במשקל. הסתכלתי בתיק, איזה מסודר אני, רשמתי משקל כבר פעמיים בשנה וחצי, ויש ירידה של קילוגרם אחד. הוא לא ממש ירד במשקל, תמי, אמרתי לה. סיכמנו שנעקוב מדי פעם ונראה.
זבולון מאוד גאה במשק שלו, והזמין אותי מספר פעמים לבקר. תמיד הרגשתי לא נעים, מה עם שמירת גבולות תירצתי לעצמי. בחנוכה האחרון לקחתי חופש מספר ימים כי הילד בחופש מהגן. זבולון הגיע שבוע קודם והודיע כי נולדו גדיים חדשים ואני חייב לבוא לראות, זה מחזה מדהים. הסכמתי, והבטחתי לבוא עם הילד. עשינו סיור במשק, ראינו דיר ענקי עם המון עיזים, גדיים קטנים חמודים, עצי הדר עמוסי פרי. זבולון תיאר לנו את כל תהליך גידול הגדיים, הסביר על קטיף הפירות, ושלח אותנו הביתה עם לימונים וגבינות עיזים. אי אפשר להגיד לא, זה חלק מהעניין.
בסוף הביקור, ליד האוטו, הוא אומר שכמה ימים כואב לו בגב מימין ואם אני יכול להעיף מבט. ברור שאפשר, הגבולות קצת נפרצו אני מזהיר את עצמי שוב, אני בודק ולא מוצא כלום וקובע איתו שניפגש במרפאה אם לא יעבור.
הוא מגיע אחרי כמה ימים, זה לא עבר, חימום קצת עוזר. יש קצת רגישות על פני השרירים, אין פריחה. תקופה קצת לחוצה, עם העבודה במשק. אני מעלה אפשרות של הרפס ומציע שיסתכל אם תופיע פריחה. הכאבים לא חולפים, ההגבלה היא בעיקר בכתף. אני שולח לסונר ורואים הסתיידויות בגיד, הוא הולך לפיזיותרפיה אבל זה לא ממש עוזר. אחרי חודש תמי מגיעה ואומרת שזבולון ירד עוד 2 ק״ג במשקל. אני שולח בדיקות דם, ויש אנמיה. ב-CT רואים גידול בריאה ימנית עם גרורות לעצמות ולאדרנלים. תמי באה לקבל את הבשורה לבד, היא כבר ראתה את התשובה. פעם הבאה, היא אומרת בדמעות, כשמישהו אומר לך שהוא יורד במשקל תשלח אותו לבדיקות מוקדם יותר. אני לא יודע אם אני מחוויר או מסמיק.
זבולון התחיל טיפול כימי לפני חודשיים בערך. תמי מגיעה מדי פעם למרפאה לעדכן, אנחנו מדברים גם בטלפון, הוא צריך הפניות לבדיקות דם, אישורים לתרופות נגד כאבים, נגד בחילה, לזריקות כשהספירה הלבנה יורדת.
ביקרתי אותו פעם אחרונה לפני שבוע. כשנכנסתי הוא שכב במיטה, עיניים עצומות, פה פתוח, נראה חצי בן אדם. הוא ישחק אותה גיבור, תמי הזהירה לפני שנכנסנו. הוא מתיישב לאט, מסתובב ופונה אלי. תמי אמרה לי לא לשחק אותה גיבור, הוא אומר בחיוך.
כשאני יוצא תמי מלווה אותי. איך מתמודדים עם זה, היא שואלת, כשהבן אדם מת לך לאט מול העיניים ואתה לא יכול לעזור לו? מה אפשר לומר.
נולדו גדיים חדשים, אם אתה רוצה להביא את הבן שלך לראות, היא מציעה לפני שאנחנו נפרדים. אני מחייך במבוכה, אולי.
בדרך הביתה באוטו שמוליק קראוס שר ״יום רודף יום״.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מקולקל

  1. טלי הגיב:

    דר סוס יקר
    קראתי את כל שלושת הפוסטים בנשימה עצורה
    מרגש ומעורר השראה
    פתאום מצטערת שלא המשכתי להיות רופאה
    אתה חייב לכתוב יותר
    דודה של אורי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: